הפסולת כמשאב

הפסולת כמשאב חשיבות הפיכת הפסולת לאנרגיה והטכנולוגיות השונות לביצוע

כולנו יצרני זבל מעצם קיומנו, זו עובדה שלא ניתן לחמוק ממנה, ומאידך אפשר להפיק ממנה תועלת. מהם סוגי הפסולת, איך אפשר וצריך לנהל פסולת ברמה העירונית, מדוע זה חשוב כל כך במסגרת עיר חכמה, ומהן השיטות להפיכת פסולת לאנרגיה? על כל אלה ניתן ללמוד מהכתבה שלפניכם.

סוגי פסולת עירונית

כל רשות מקומית צוברת כמויות אינסופיות של פסולת, אותה ניתן לחלק לסוגים שונים:

  • פסולת עירונית לא ממוינת MSW - פסולת שעוברת מיון קל הכולל הוצאת מתכות ואבנים, ומועברת לטיפול במטמנה או במשרפה.

  • פסולת בנייה – פסולת שנוצרת מתשתיות עירוניות שונות, ומבנייה, הריסה ושיפוצים.

  • פסולת הבנייה כוללת חומרים רבים כגון בטון, זפת, אספלט, גבס, זכוכית, מתכות, עץ, פלסטיק ועוד, שחלקם דליקים ורעילים.

  • גזם עירוני - צמחים, עצים וחלקיהם, שנכרתו, נגזמו או נשרו.

  • פסולת לבנה – פסולת של מכשירים לבנים כגון מקררים, מכונות כביסה, תנורים, מחשבים וכיו"ב.

כגודל המטרד כך גודל הפוטנציאל להפוך למשאב

מכל נקודת מבט, כל סוג של פסולת מהווה מטרד ויזואלי, אקולוגי ובריאותי. אם הפסולת לא מנוהלת ומטופלת בצורה הולמת ע"י הרשות העירונית וגורמי האכיפה שלה, היא עלולה להביא לזיהומים ולמפגעים רבים. הפינוי, השינוע וההטמנה באתרי הפסולת שהולכים ומצטמצמים כרוכים בעלויות גבוהות, וההטמנה לכשעצמה גוזלת שטחים יקרים ובעלת השלכות סביבתיות מזיקות.

הפחתה במקור, שימוש חוזר ומיחזור הן פעולות המדורגות בעדיפות הגבוהה ביותר במדרג הטיפול בפסולת, עם זאת יכולות הביצוע שלהן מוגבלות. לנוכח כל האמור לעיל קל להבין מדוע המשרד להגנת הסביבה קבע כעיקרון מרכזי בטיפול בפסולת את הפיכתה ממטרד למשאב. המשמעות בפועל היא בחינת הערך האנרגטי המרבי של כל פסולת מסוימת, ובחירת הטכנולוגיה היעילה ביותר ברמה המקצועית והכלכלית לצורך הפיכתה למשאב אנרגטי.

טכנולוגיות להפקת אנרגיה מפסולת

מדיניות ניהול החומרים בשוק הפסולת דוגלת בהפניית פסולות שלא ניתנות למיחזור - להפקת אנרגיה בדרכים שונות, שעיקרן יפורט להלן:

טכנולוגיית השריפה הקונבנציונאלית – מבוססת על השיטה השכיחה בעולם של שריפת הפסולת בצורה ישירה וללא עיבוד מקדים. הטכנולוגיות המובילות בתחום הן מצע מרחף, כבשן סובב ורשת נעה.

טכנולוגיות חדישות לטיפול תרמי בפסולת - טכנולוגיות כגון גזיפיקציה, פלסמה, פירוליזה, שהינן מורכבות יחסית ויש קושי מסחרי ליישמן.

הפחמה - הפיכת הפסולת לפחם. עיכול אנאירובי – תהליך בקטריולוגי במסגרתו הרימות שבפסולת מעכלות אותה ופולטות גזים שיוצרים התססה. בסיומו של תהליך זה נוצר ביו גז שממנו ניתן להפיק חומרים, לשרוף ולייצר דלק, חשמל או תוצרי ביניים. הפיכת פסולת לדלק RDF - הפקת דלק מעובד מזרמי פסולת ייעודיים לכך. שימוש בדלק RDF נעשה במתקנים לטיפול תרמי, בכבשנים תעשייתיים, בתחנות כוח, בתעשיית המלט ובתעשיית הנייר. טיפול לוקאלי במתקנים קטנים – מתקנים קטנים ומקומיים לטיפול בפסולת בטכנולוגיות ידידותיות לסביבה. הטיפול הנקודתי חוסך בעלויות שינוע וטיפול בפסולת, ומייתר את הצורך במשאיות המזהמות את האוויר. המתקנים המקומיים קלים לתפעול, אינם מצריכים היערכות מורכבת בעת תקלה, ומעל הכול – מאפשרים לרשות ליהנות מהפסולת - מתוצרי המחזור ומתוצרי האנרגיה המופקים ממנה.

חשיבות ניהול פסולת בעיר חכמה

ניהול פסולת תוך שליטה ובקרה הוא חלק חיוני בפרויקטים של עיר חכמה. הניהול החכם כולל הן את איסוף הפסולת והן שימוש נבון בכל סוגי הפסולת שנאספה. כך לדוגמה, ניתן להשתמש בפחים חכמים שתורמים לתשתית תברואתית משופרת. ניתן להתקין חיישני נפח, שבאמצעותם תיקבע הגעת המשאיות לאיסוף פסולת מהפחים בהתאם לכמות הפסולת שיש בהם, או למדוד את כמויות הפסולת המובלות לאתרי ההטמנה כדי להעריך את עלויות ההטמנה ולשלוט בהן. כך או אחרת, ניהול מושכל וממוקד של הפסולת, ה"מתכתב" עם כל שאר המערכות הפועלות בעיר, הינו בעל חשיבות רבה בניהול פרויקטים של עיר חכמה.

בנייה ועיצוב אתר וויקסר